כיצד תביעה נגזרת – אף שאינה הליך פלילי – עלולה להוביל לחשיפה לחקירות רגולטוריות, ואפילו לכתבי אישום? האם דירקטור "תמים" באמת יכול לטעון שלא ידע, והאם שתיקה מהווה הגנה?

לצד האחריות האזרחית בדמות פיצויים ותביעות, קיימת גם אחריות פלילית נלווית. אמנם תביעה נגזרת אינה הליך פלילי – אך פעמים רבות היא חושפת כשלים שעלולים להפוך לחקירה רגולטורית, ואפילו להגשת כתבי אישום.

אחריות פלילית של נושאי משרה ובעלי שליטה

המשפט הפלילי מטיל אחריות על נושאי משרה שהיו "בידיעה" או ש"ניתן היה לצפות שידעו" על פעולה אסורה. משמעות הדבר: שתיקה לנוכח מידע מהותי או התעלמות מאזהרות פנימיות – עלולות לעלות כדי רשלנות פושעת.

בשנים האחרונות אנו עדים להחמרה בגישת רשות ניירות ערך:

אכיפה מנהלית מוגברת

בעשור האחרון, רשות ניירות ערך (רנ"ע) החלה להפעיל יותר ויותר את סמכויות האכיפה המנהליות שנמסרו לה בעקבות תיקון 5 לחוק ניירות ערך. מדובר בהליכי אכיפה שאינם מצריכים הוכחת אחריות פלילית או ניהול הליך בבית משפט פלילי. דגשים:

במקום הליכים פליליים ממושכים, חברות ציבוריות שנתפסו בפרסום מידע מטעה בתשקיף, נדרשות כיום לעיתים קרובות לשלם קנסות מנהליים משמעותיים, מבלי שהדבר יתדרדר להליך פלילי.

ישנה גמישות רבה יותר בניהול ההליך: דרישות ראייתיות מקלות, זירוז הליכים, סנקציות מהירות.

האכיפה המנהלית הפכה לכלי המרכזי להתמודדות עם עבירות רכות יחסית, כמו כשלים בדיווח, אי עמידה בכללי ממשל תאגידי, או מידע מטעֶה.

ישנה גם אפשרות להסדרי אכיפה מנהליים (כמו פשרות) בהם החברה או הנושאים במשרה משלמים קנס מבלי להודות בעבירה.

שיתוף פעולה עם גופי חקירה

הרשות הגבירה את שיתופי הפעולה שלה עם גורמי חקירה ואכיפה נוספים במדינה ומחוצה לה – מתוך הבנה שעבירות בשוק ההון הן לעיתים חוצות גבולות ונעשות במסגרת רשתות מורכבות. דגשים:

שיתוף פעולה הדוק עם משטרת ישראל, במיוחד דרך יחידות ייעודיות כמו להב 433.

עבודה משותפת עם פרקליטות מיסוי וכלכלה לטובת קידום תיקים משמעותיים.

שיתופי מידע עם רשויות זרות, כמו ה-SEC בארצות הברית ורשויות אירופאיות.

פתיחה של חקירות מקבילות או משולבות, תוך סנכרון פעולות (מעצרים, עיקולים, תפיסות מחשבים). בפרשת בזק ("תיק 4000"), רנ"ע העבירה חומרי חקירה שהובילו לפתיחת חקירה פלילית רחבה של המשטרה והפרקליטות.

הפעלת מנגנוני פיקוח ובקרה עצמאיים

מעבר לפעולות אכיפה בדיעבד, רשות ניירות ערך פועלת כיום בצורה יזומה כדי לאתר ולמנוע ליקויים מראש באמצעות מערכי פיקוח. דגשים:

חובת דיווחים תקופתיים ומיידיים מצד תאגידים ציבוריים נבדקת באופן פעיל ולא רק לאחר תלונה או קריסה.

בדיקות עומק יזומות של דו"חות כספיים, עסקאות בעלי עניין, שכר בכירים ועוד.

חברה ציבורית שמפרסמת דו"ח כספי חריג או עסקה חריגה עם בעלי שליטה תידרש לעיתים להבהרות או לשינויי מבנה תאגידי לפי דרישת רנ"ע, גם אם לא נפתחה חקירה רשמית.

הטלת חובת הפעלה של ועדות ביקורת עצמאיות בחברות ציבוריות, כזרוע פיקוח פנימית.

עידוד הקמת מנגנוני ביקורת פנימיים בחברות – דוגמת ביקורת פנים אפקטיבית, קציני ציות, מבקרי דו"חות כספיים.

בשלושת התחומים הללו – אכיפה מנהלית, שיתופי פעולה בחקירה ופיקוח מונע – רנ"ע מאותתת למנהלים, דירקטורים ובעלי שליטה שהאחריות לא מסתיימת בפרסום דו"חות תקינים – היא כוללת גם אחריות פעילה ומתמשכת לשקיפות, הגינות וציות לכללי הממשל התאגידי.

פרקטיקות מומלצות להקטנת חשיפה:

תרבות של שקיפות וציות–  לפתח מנגנוני דיווח פנימיים יעילים, כולל כתיבת נוהל  "חושף שחיתויות",  כלומר, להשריש ערכים שמעדיפים גילוי מוקדם, דיווח פנימי והגנה על דיווחים – לפני שהבעיות מתגלגלות לרשויות או לציבור.

היבט חשוב במיוחד הוא פיתוח מנגנוני דיווח פנימיים, לרבות יישום נוהל חושף השחיתויות (Whistleblower Policy) ולא מאבק בחושף.

הדרכות דירקטורים ונושאי משרה – חדש ידע מקצועי, להבין אחריות אישית ולהיות מודעים לתחומי סיכון.

הפרדה ברורה בין ייעוץ משפטי פנימי לחיצוני –במיוחד כשקיימת רגישות או מעורבות של הנהלה בכירה.

שימוש בבדיקות נאותות (due diligence) באופן שגרתי –לא רק בעסקאות רכישה, מכירה, מיזוג וכו' אלא גם בפעולות שוטפות של החברה.

לסיכום, דירקטור איננו רק שותף לדיונים אסטרטגיים – הוא שומר סף, עוגן של אתיקה עסקית, ובמקרים רבים – הכתובת הראשונה לביקורת ציבורית, משפטית ורגולטורית. הכרת המושגים, האחריות והכלים להתגוננות – היא לא רק חובה משפטית אלא אחריות ניהולית מהמעלה הראשונה.